ח'לאילה נ' צנרת אל - רם בע"מ ואח'

פסק דין

רקע:

1.תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, יליד 4.5.1979, אשר נפגע בתאונת עבודה ביום 8.4.07. בעת התאונה, עבד התובע מטעם מעסיקתו, חברת צנרת אל- רם בע"מ (להלן – אל רם), היא הנתבעת 1, באתר בניה של חברת פרץ בוני הנגב בע"מ (להלן – פרץ), היא הנתבעת 3. לפי גרסת התובע, התאונה אירעה בעת שעלה על סולם נייד כשהוא נושא עימו מכשיר קונגו כדי לשחרר סתימה בצינור, ובעודו עושה עבודתו, הסולם החליק והתובע נפל ונחבל בגופו.

2.התובע הגיש תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקיו, נגד אל-רם, נגד חברת הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (להלן – הפניקס), אשר ביטחה את אל רם בפוליסת חבות מעבידים בעת התאונה, ונגד פרץ. פרץ הגישה הודעת צד ג' כנגד אל-רם והפניקס לשיפוי בגין כל פיצוי שייפסק נגדה, ואלה מצידם הגישו הודעת צד ד' כנגד פרץ ונגד כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן – כלל), אשר ביטחה את פרץ בפוליסת ביטוח עבודות קבלניות.

3התובע הגיש חוות דעת מומחה מטעמו, ד"ר מאג'ד גנאים, אשר קבע לו נכות בשיעור 19% בגין ברך ימין. הנתבעות 1-2 הגישו חוות דעת מומחה מטעמן, ד"ר שי פריימן, מומחה בכירורגיה אורטופדית, אשר קבע לתובע נכות צמיתה בשיעור 10%. מומחה בית המשפט, ד"ר הלל אדמוני, אורטופד מנתח, קבע כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור 10%.

4.בדיון שהתקיים ביום 4.12.11, הגיעו הצדדים להסכמה, לפיה הפיצויים שישולמו לתובע יעמדו על סכום כולל של 179,171 ₪. נותרה מחלוקת בין הנתבעות וצדדי ג' ו- ד' בדבר חלוקת האחריות לנשיאה בתשלום, והוסכם ביניהן כי בעניין זה לא יתקיימו הוכחות, אלא כל צד יגיש סיכומים קצרים מטעמו, בצירוף מסמכים, ועל יסוד אלה יינתן פסק-הדין.

5.סיכומים מטעם פרץ וכלל הוגשו ביום 28.12.2011 (ולהלן יכונו אלה, למען הנוחות – טענות כלל). סיכומים מטעם אל-רם והפניקס הוגשו ביום 23.1.2012 (ולהלן יכונו – טענות הפניקס).

דיון והכרעה:

6.כאמור לעיל, המחלוקת שנותרה בתיק זה עניינה הנשיאה בתשלום הפיצויים לתובע, כאשר זו נסבה על שלוש סוגיות; סוגיית חלוקת האחריות הנזיקית, סוגיית החבות החוזית ושאלת הכיסוי הביטוחי. להלן אבחן כל אחת מהסוגיות האמורות בענייננו, על רקע טענות הצדדים כפי שהועלו בסיכומיהם.

האחריות הנזיקית:

7.לטענת כלל, אל-רם היא הנושאת באחריות הבלעדית לתאונה, בהיותה מעסיקתו של התובע, אשר היתה מופקדת, הן על-פי הוראות ההסכם בינה לבין פרץ, והן הלכה למעשה, על ביצוע עבודתו באתר, תוך מתן הוראות ופיקוח. עוד נטען, כי אל-רם התרשלה בפעולותיה אלה, וכי התרשלות זו מנתקת כל קשר סיבתי בין התנהגותה של פרץ לתאונה. מנגד טוענת פניקס, כי אין להטיל על אל-רם כל אחריות וכי זו מוטלת כולה, או למצער עיקרה, על פרץ. לטענתה, בתמצית, פרץ, בהיותה הקבלן הראשי של הפרוייקט, הינה "מבצע הבנייה" לפי לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בנייה), התשמ"ח- 1988 (להלן: "תקנות הבטיחות"), וככזה חלות עליה החובות המנויות בתקנות באשר לשמירה על בטיחות העובדים באתר, ולא הוכח, כי הפעולות המתחייבות ננקטו על-ידה.

8.לפי המפורט בתצהירו של התובע אשר הוגש בתיק, התאונה במקרה דנן אירעה בעת שהתובע הפעיל מכשיר חשמלי כבד (קונגו) בעודו עומד על סולם נייד, כאשר במהלך עבודתו כאמור נפל מהסולם ונפגע. אין למעשה מחלוקת בין הצדדים, כי שיטת העבודה לא היתה תקינה, וכי הדבר גרם לנזקיו של התובע. בהקשר האמור יש לבחון את טענות הצדדים באשר לאחריות הנזיקית המוטלת על מי מהם. זאת, ביחס לכל אחד מהם בנפרד, ולאחר מכן – לעניין היחס ביניהם.

אשר לאל-רם: אל-רם היא מעסיקתו של התובע, ומטעמה ביצע את העבודה במהלכה נפגע. כפי שנקבע פעמים רבות בפסיקה, מעסיק חב חובת זהירות מוגברת כלפי עובדיו (ע"א 662/89 מדינת ישראל נ' קרבון, פ"ד מה(2) 593, 597 (1991); ע"א 8133/03 יצחק נ' לוטם שיווק בע"מ, פ"ד נט(3), 66, 76 (2004)). במסגרת זו, על המעביד לדאוג לסביבת עבודה בטוחה, לשיטות עבודה נאותות, להדריך את עובדיו, להזהירם מפני הסיכונים בפניהם הם ניצבים במסגרת העבודה, ולפקח על אמצעי הזהירות הדרושים (רא: ע"א 477/85 בוארון נ' עיריית נתניה, פ"ד מב(1) 415 (1988); ע"א 1958/97 רפאל בן שטרית נ' רשות הנמלים והרכבות (פורסם באתר נבו) (1999)). מחובתה של אל-רם כמעסיקתו של התובע, היה לדאוג לו לסביבת עבודה נאותה ובטוחה, לספק כלי עבודה תקינים ואמצעי בטיחות סבירים ולהדריכו בדבר הסכנות והדרך הבטוחה לביצוע העבודה. בענייננו, מהעולה מתצהיר התובע, ובהיעדר כל ראיות אחרות מצד אל-רם, עולה, כי אלה לא בוצעו על-ידי אל-רם, ומשכך נושאת אל-רם באחריות נזיקית כלפי התובע.

10.אשר לפרץ: בנסיבות המקרה דנן, לפי העולה מהחומר הקיים, פרץ היתה הקבלן הראשי בפרוייקט הבנייה, במסגרתו התקשרה עם אל-רם כקבלן משנה לביצוע עבודות אינסטלציה סניטארית. בנסיבות אלה, נכנסת פרץ להגדרת "קבלן ראשי" שבתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), התשמ"ח – 1988 (להלן – תקנות הבטיחות בעבודה). על-פי תקנה 6(ב) לתקנות הבטיחות בעבודה, קבלן ראשי שהתקשר לביצוע הבנייה עם מספר קבלני משנה, הינו "מבצע הבניה" בהתאם לתקנות, ומכוח זאת הוא האחראי בין היתר למינוי מנהל עבודה כשיר בהתאם לתקנה 2 לתקנות. היה ולא מונה מנהל עבודה, יהא "מבצע הבניה" חייב בעצמו למלא אחר הוראות הבטיחות בהתאם לתקנות הבטיחות (ר' תקנה 5 לתקנות הבטיחות). בענייננו, לא נטען, לא כל שכן הוכח, כי פרץ מינתה מנהל עבודה, וכי בוצעו פעולות פיקוח כלשהן הנוגעות לבטיחות של העובדים באתר. יצויין בהקשר זה, כי טענת כלל, לפיה הוסכם בחוזה בין פרץ לאל-רם (אליו אתייחס בהמשך), כי אל-רם היא שתמנה מנהל עבודה, איננה יכולה לפטור אותה מחובתה הסטטוטורית כפי שנקבעה על-ידי מחוקק המשנה. בנסיבות אלה, הרי שגם פרץ נושאת באחריות ביחס לתאונה.

11. מהאמור לעיל עולה, איפוא, כי הן אל-רם והן פרץ נושאים באחריות נזיקית ביחס לתובע. נותרה שאלת האחריות היחסית של כל אחת מהן, כאשר זו נבחנת על רקע הערכת מידת האשמה המוסרית היחסית של כל אחד בנסיבות המקרה (ראו, ע"א 477/85 בוארון נ' עיריית נתניה, פד"י מ"ב(1), 415 (1988); ע"א 7130/01 סולל בונה בנין ותשתית בע"מ נ' יגאל תנעמי, פד"י נח(1), 1 (2003)).

בנסיבות שבפניי, הנני סבורה, כי יש לייחס את עיקר האחריות לחברת אל- רם. אל-רם היא המעסיקה, עליה האחריות הישירה לדאוג לבטיחותם של עובדיה, וכך אף נקבע במסגרת ההתקשרות החוזית המפורשת שבינה לבין פרץ. לצד זאת, עומדת אחריותה של פרץ לוודא את קיום הוראות הבטיחות באתר. בנסיבות העניין, אני מעמידה את אחריותה של אל-רם על 70%, ואת אחריותה של פרץ על 30%.

החבות החוזית:

12.המחלוקת בין הצדדים בסוגייה זו נוגעת לסעיפים בהסכם שבין פרץ לאל-רם אש נחתם ביום 17.8.06 (להלן - ההסכם). לטענת פרץ, בהתאם לתנאי ההתקשרות המוסכמים, נושאת אל-רם באחריות מלאה לכל נזק שיגרם למי מעובדיה עקב העבודה ומחובתה לשפות את פרץ בגין כל נזק ו/או בגין כל תביעה שתוגש נגדה על ידי צד שלישי. מנגד, טוענת פניקס, כי אין כל הוכחה שההסכם בין הצדדים הינו בתוקף, שכן בסעיף 20 להסכם צוין שהוא כפוף ומותנה בקבלת אישור הנהלת פרץ והוא ייכנס לתוקפו רק לאחר אישור ההנהלה ולאחר שייחתם על ידי מורשי חתימה מטעמה. עוד טוענת פניקס, כי אין כל רבותא בטענת פרץ בענייננו, שכן אל-רם מבוטחת בפוליסה של כלל, ובהתאם להסכם בינה לבין פרץ היא אף שילמה עבור ביטוח זה, כך שכל חבות שבה תישא, תבוטח על-ידי כלל. כן טוענת הפניקס, כי הסעיפים הכלולים בהסכם המחייבים את אל-רם לפצות את חברת פרץ הם בבחינת תנאים מקפחים בחוזה אחיד.

בטרם אבחן את הוראות ההסכם, אתייחס בקצרה לטענת הפניקס לפיה לא הוכח כי ההסכם אושר על-ידי הנהלת פרץ, דבר המהווה תנאי מתלה לכניסתו לתוקף. טענה זו הועלתה לראשונה בסיכומי הפניקס (שהוגשו אחרונים), וממילא לא יכלה כלל להתייחס אליה. מכל מקום, אין מחלוקת בין הצדדים כי הלכה למעשה פעלו הצדדים לפי ההסכם וקיימו אותו בהתנהגותם, ובנסיבות אלה אין לקבל את הטענה.

השאלה העולה בהקשר הנדון הינה בראש ובראשונה שאלה של פרשנות ההסכם שבין הצדדים. לענייננו רלוונטי בעיקר סעיף 13 להסכם, שכותרתו "בטיחות, אחריות לנזקים וביטוחים", ובפרט סעיפים-קטנים 3-5 לסעיף זה, הקבועים כדלקמן: